שלום להורים ולמורים היקרים,

לאחר פרשת ויקרא אנו עוברים לפרשת צו ובה פירוט והרחבה על פרטים בעבודת הקורבנות עולה , מנחה, חטאת, אשם ושלמים וכמו כן עניינים נוספים בעבודה ובהכנת הכוהנים לעבודתם. בין יתר הנושאים : דיני עבודת המזבח, תורת המנחה , מנחת הכוהנים בפעם הראשונה שמתחילים לעבוד ומנחת כהן גדול , תורת החטאת , תורת  אשם  , חלוקת הזכויות בקורבנות , תורת השלמים, איסור חלב ודם , דינים נוספים לקורבן שלמים , והכנת הכוהנים והמזבח לעבודת הקורבנות

הפרשה מסתיימת בשבעת ימי המילואים בהם הכוהנים לאחר משיחתם והכנתם נדרשים להישאר באוהל מועד.

 

לקראת השבת מצורפים שלושה סיפורים קצרים לשלב בדברי התורה בבית או בכל מקום אחר  (נעשה מאמץ להביא סיפורים על מנת שתהיה אפשרות לגוון ולהתאים את הסיפור לפי הצורך החינוכי במשפחה או בכיתה)

מומלץ לספר את הסיפורים עם המסר מוכן מראש ולהרחיב ולהתאים לצורך של הילדים במשפחה. 

 





סיפור א' לשולחן שבת
"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה ..." אמר רבי לוי כל המתגאה אינו נדון אלא באש שנאמר "היא העולה על מוקדה" (ויקרא רבה) מסופר על הצדיק רבי אברהם יהושע העשל מאפטא בעל "אוהב ישראל", שנסע פעם לעשות את השבת בעיר אחת הסמוכה ליאסי במרכז רומניה. באותו מקום דרו שני בעלי בתים אמידים, שדירותיהם היו מרווחות ומרוהטות בטוב טעם, ושניהם ביקשו להתכבד בכבוד הגדול, לארח בביתם את "הרב מאפטא", רבם ומאורם של ישראל. התעניין הצדיק מאפטא בטיבם ובמעשיהם של שני בעלי בתים אלה, והוברר לו שאחד מהם אינו מדקדק ביותר במצוות, ועם זאת הוא ענוותן וצנוע ואינו מתהדר בעשירותו, לעומתו נודע העשיר השני כירא שמים המהדר במצוות, אלא שהיה מתגאה בתורתו ובמעשיו בפני הבריות. בחר הרב מאפטא להתאכסן אצל הראשון, אף שהיו מרננים אחריו שאינו מדיר עצמו מדבר עבירה, נשאל הצדיק על ידי מקורביו מדוע העדיף אותה אכסניה ופסח על ביתו של הגביר הנודע בכל העיר כמדקדק במצוה קלה כבחמורה? השיב לשואלים: אותו גביר נקי אמנם מכל עבירה, אבל כיון שפגום הוא במידת הגאוה, נאמר עליו (סוטה ה.) "אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם" ואם הקב"ה כביכול, אינו יכול להמצא עם בעל גאוה במחיצה אחת - לא כל שכן אני! אבל הגביר השני שטבועה בו מדת הענוה והצניעות, אף על פי שנכשל כפעם בפעם בעבירה זו או אחרת הרי נאמר עליו בתורה (ויקרא טז טז) "השוכן אתם בתוך טומאותם". ואם הקב"ה כביכול, מוצא לו מקום לשכון בתוך טומאות ישראל - ודאי שאף אני רשאי להמצא באכסניה שכזו...
המסר לילדים היא לבחון את חבריהם לא רק על בסיס קיום המצוות אלא בעיקר על יראת השמים שבהם ומתוכה מתעוררת מידת הענווה או לחילופין מידת הגאווה ח"ו.
 
סיפור ב' לשולחן שבת
 
כתוב בפרשה "אם על תודה יקריבנו.." (י' י"ב) ולמדו חז"ל  - "ארבעה צריכים להודות יורדי הים וכו' (ברכות נד א) .
באחת מנסיעותיו של רבי עקיבא נשברה הספינה בה הפליג. רבן גמליאל שאף הוא היה בלב ים באותה שעה, חזה מסיפון אניתו במתרחש, ובראותו את רבי עקיבא נופל למים הצטער צער רב. כשהגיע ליבשה בא אליו רבי עקיבא לדון עמו בהלכה אחת, השתאה רבן גמליאל למראהו כי לא חשב שעדיין הוא בין החיים, שאלו בני, מי העלך ליבשה?  ענהו, נזדמן לי קרש מקרשי הספינה ונאחזתי בו, וכל אימת שבא גל למולי כופפתי ראשי ונתתי לו לחלוף על פני, וכך הגעתי בשלום לחוף מבטחים. כששמעו חכמים את סיפורו, אמרו: על האדם ללמוד מוסר לעצמו, שאם יציקו לו רשעים יכוף ראשו ואל יילחם נגדם. ורבן גמליאל נענה ואמר, כמה גדולים דברי חכמים שהורו נפל אדם למים שאין להם סוף מי ים אוקיאנוס, אסורה אשתו להינשא, נפל למים שיש להם סוף כגון מי בור או מערה, מותר לאשתו להינשא לאחר (יבמות קכ"א.) המסר לילדים היא הדרך להבחין מתי למריבה , ויכוח או מחלוקת יש מקום והאם יש צורך שאנו נהיה מעורבים בה.
סיפור ג' לשולחן שבת
 
"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה ..." (ו,ב) ידוע הדבר שכל מעלה וגדולה ועשירות אינה באה לאדם אלא בהיסח הדעת שאם לא יבקשנה ולא ירדפנה אז תבוא אליו מאליה מה שאין כן אם ירדפנה להשיגה תברח ממנו, והענין יובן על פי משל: באדם אחד חשוב שנהפך עליו הגלגל, והיה בעירו אדם אחד עשיר גדול ונדיב הרבה, ויום אחד נדחק זה האדם הרבה והיה זקוק לעשרה זהובים. חשב בלבו שילך אצל אותו עשיר הנדיב ויקח ממנו עשרה זהובים, הן בהלואה הן במתנה. וכשבא ליכנס לבית העשיר לא הניחו השומר להיכנס כי לא הכירו, ולכן חשב בלבו להמתין ברשות הרבים סמוך לפתח עד שיצא העשיר מביתו ללכת לחנות ואז ידבר עמו על זה. וכן היה שהמתין האיש ונסמך על כותל החצר של העשיר תחת חלון אחד, והנה השפחה של בית העשיר זרקה זבל מהחלון לרשות הרבים, ונשפך עליו כל הזבל, כי היא לא ידעה שיושב אדם תחת החלון. האיש הצטער מאד, ומרוב צערו קם ממקומו לחזור לביתו, בדרך הילוכו מצא באמצע הרחוב מרגלית יקרה ומכר אותה באלף דינרי זהב, האיש שמח מאד על זאת, ואמר בלבו שבני אדם עשו אותו אשפה, והשם יתברך קיים בו "מאשפות ירים אביון". והנה לאחר שנה שנתיים נדחק שוב לכסף וחשב ללכת לאותו עשיר לקחת ממנו עשרה זהובים, וכשהגיע לבית העשיר, השומר לא היה בפתח והדלת היתה פתוחה, אולם כשבא להיכנס נצנצה מחשבה בלבו שכדאי יותר שלא יכנס לבית העשיר אלא ישב תחת החלון כפי שהיה בפעם שעברה והשפחה תזרוק עליו זבל ואחר כך יתקיים בו "מאשפות ירים אביון" וימצא שוב מציאה, וכן עשה, האיש שישב תחת אותו חלון המתין שישפכו עליו זבל אולם למזלו לא שפכו עליו, ולאחר שעתיים יצא העשיר מביתו ללכת לשוק, ומצא את האיש יושב תחת חלונו על הקרקע, שאל אותו העשיר: מדוע הינך יושב בחוץ ולא נכנס לביתי והרי היום אין שומר בפתח שימנע מלהיכנס השיב לו האיש: באתי לכאן שיעשוני אשפה, כי כך וכך היה מעשה, ולכן אני ממתין גם היום שיקויים בי "מאשפות ירים אביון" . אמר לו העשיר: טעות היא בידך, כי בפעם הראשונה האשפה והמציאה באו לך בהיסח הדעת, שלא נתכוונת שיעשוך אשפה, ולא חשבת שתמצא מציאה, אלא באה לך מן השמים, אך עתה שאתה רוצה להשיג זאת מדעתך ורצונך, לא תהיינה לך לא אשפה ולא מציאה, אלא זו וזו יברחו ממך. הנמשל: וכן הענין כאן, כל גדולה ומעלה ועשירות, צריך שיבואו מאליהן לאדם, לא שיהיה הוא רודף אחריהם, ולא יועילו לו האופנים וההמצאות שיעשה להשיג אותם. וזהו שאמר הכתוב "זאת תורת העולה" - העליה של האדם, הן של שררה הן של עשירות, צריכה להיות "היא העולה" - כלומר היא מצד עצמה שתהיה מאליה ולא שהאדם ירדוף אחריה כדי להשיגה . את המסר לילדים יש להתאים למלחמות בין החברים והתנהגות לא ישרה לקנות מעמד שאינו ראוי להם מצד האמת.
 

שאלונים לפרשה - מומלץ להתאים את השאלון לרמת הילדים